למה כאן כי אני חיה כאן בכפר גלעדי והסטודיו ב"שביל הלולים" מספק לי מקום הרבה יותר מרווח ומזמין ומואר מכל המקומות הקודמים.

ממתי – מאז שהפריטו את הקיבוץ, בסוף 2004.

לוקאליסטית ילידת קריית טבעון שכל השנים, מאז ילדותה, נמשכה לאומנות. עבדה בעבודות שונות בקיבוץ כולל שנים מספר במשתלה, עד שלפני 12 שנים, החליטה שחייבים לחתוך ובעצה אחת עם המשפחה (הילדים אמרו: אמא אם לא תנסי לא תדעי) החליטה באומץ לב על עבודה מלאה בסטודיו.

הסיפור מאחורי יום אחד, בעת סיור במכון הוותיק לאומנויות בתל חי, מול הידיים שעבדו על האבניים, וגוש החימר המסתובב, הרגישה מהופנטת. וכך זה התחיל. מחוג אחר הצהריים במימון הקיבוץ הישן, שאפשר מאוחר יותר גם יום עבודה עד ימי ההפרטה וההחלטה להקים סטודיו ולהצליח להחזיק את הראש מעל המים.

חזון הכלי שאני יוצרת צריך בראש ובראשונה להתאים למטרה שלשמה נועד ואני שואפת ליצור אותם יפים ככל שאוכל אך מקפידה שלא לעבור את הקו הדק הזה שבין היופי לשמו ובין נוחות השימוש.

אתגרים העבודה הפיסית היא מאד קשה. הכי קשה זה להכין וללוש את החומר עצמו. יש לי בן מאומץ, שגר בסביבה ומאז שהוא ראה אותי לשה את החומר הוא משתדל להגיע בזמנו החופשי ולעזור לי בזה. כל יתר הפעולות, אני לא מרגישה שאני יכולה לתת למישהו אחר.
אתגר נוסף הוא לעמוד בלחץ של ייצור המלאי. כיוון שאני עושה הכל לבד, וכיוון שבאמת כל כך משקיעה בכל כלי, יש גבול לכמות הכלים שאני יכולה ליצור בכוחות עצמי. וכיוון שאין לי כל רצון להחזיק עובדים ולהפוך למפעל, עדיין אני במצב של פער בין מה שניתן לי למכור ובין כמות הכלים ברשותי.

 

הכי שמחה כשאנשים באים, ואומרים לי, "תקשיבי איזה כייף לשתות בכוס שלך או לאכול מהקערות שלך"

מתי הכי שמחה כל בוקר שמחה שהולכת לסטודיו, אפילו שעברו כבר 12 שנים. שמחה כשפותחת תנור והכי שמחה כשאנשים באים, ואומרים לי, "תקשיבי איזה כייף לשתות בכוס שלך או לאכול מהקערות שלך".

מה בפנים ספלים, קעריות, קערות, קדרות, סירי פלא, כוסות לנטילת ידיים, כלים לסכום כלים לסבון ועוד ועוד.

 

מה תעשי כשתהיי גדולה לא אשנה דבר. זה מה שאעשה כשאהיה גדולה. עברו הרבה שנים עד שהגעתי לתובנה שאני קדרית טובה ושיש אופי ואיכות לכלים שלי אך ההערכה הזאת לא מלווה בתשוקה לתהילה ולפרסום. הדבר החשוב באמת הוא שרק יהיה כח להמשיך ולעסוק במה שאני אוהבת.

עוד משהו הייתי חיילת בנחל סיני, כן זאת מהיאחזות הנחל בסיני, ממש מהשיר, והמ"פ היה יענקלה מכפר גלעדי וידה ידה ידה כבר ארבעים וארבע שנה שביתי הוא כאן בקיבוץ

צפרא קרמיקה – קיבוץ כפר גלעדי

לצפייה בעמוד העסק